פסק-דין בתיק ת"א 64170-06

מבוא

1. עמרם אלמסי, ז"ל, יליד 19.5.58 [להלן - המנוח], נהרג בתאונת דרכים שארעה ביום 19.9.97, והוא בן 39 במותו [להלן - התאונה]. בפטירתו, היה המנוח נשוי לתובעת 1, ועובר לתאונה עבד בתעשייה האווירית בתפקיד של מבנאי מטוסים, החל משנת 1974.

2. התובעים בתיק דנא הינם יורשיו החוקיים של המנוח, וזאת בהתאם לצו הירושה שהוגש בתיק [נספח א' לכתב התביעה]. התובעת 1 הינה אלמנתו של המנוח, והתובעים 2-7 הינם ילדיהם המשותפים.

3. הנתבעת, חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את הרכב בו נהג המנוח בעת התאונה. הנתבעת הכירה בחבותה לפיצוי התובעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, וזאת במסגרת תביעת התלויים בת.א. 109856/00, שנדון בפני כב' השופט כספי, ואשר במסגרתו ניתן פסק דין.

4. עקב פטירת המנוח, הוגשה על ידי התובעים תביעת תלויים, בת.א. 1303/97, בבימ"ש השלום בתל אביב, שנדונה בפני כב' הש' כספי, וביום 7.2.06 נתן השופט החלטה, בה נקבעו עקרונות הפיצוי ודרך החישוב [להלן - ההחלטה הראשונה].

5. עקב ההחלטה הראשונה, מינה השופט כספי אקטואר מטעם ביהמ"ש, מר רמי יוסף, לשם חישוב הפסדי התלויים על פי ההחלטה הראשונה. לאחר מתן חוות דעת ראשונה ומענה לשאלות הבהרה, חישב האקטואר יוסף את הפסדי התלויים. לאור חוות דעתו של האקטואר, ניתנה על ידי כב' השופט כספי החלטה נוספת מיום 23.9.07 [להלן - ההחלטה השניה].

6. ביום 31.3.04, ובמהלך דיון בתביעת התלויים, עתרו התובעים לתיקון כתב התביעה, לשם הוספת פיצוי בגין ראש נזק "השנים האבודות", עקב הלכת ביהמ"ש העליון בסוגיה זו, בע"א 550/01 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר נ. החברה לשיקום ופיתוח . כב' הש' כספי אמנם דחה את בקשתם זו, אך נתן בידי התובעים רשות לפצל סעדיהם, כך שתוגש תביעה נוספת.

7. משכך, הגישו התובעים תביעתם דנא, לבימ"ש זה, ובה עותרים הם לקבלת פיצוי בגין תביעת העיזבון, מעבר לסכומים אשר נפסקו להם זה מכבר בהיותם תלויים במנוח.

8. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, אך הינם חלוקים בשאלת הנזק; בפרט, נטושה המחלוקת סביב שאלת פיצוי ילדי המנוח לתקופה שמגיל 18 ועד גיל 21, ולאור קביעותיו של השופט כספי בעניין זה, ובשאלת הפיצוי בגין הוצאות הקבורה.

ההחלטה הראשונה

9. בפתח הדיון מיום 13.10.09, ובמעמד הצדדים, הודיעו באי כוחם, כי הגיעו להסכמה דיונית ולפיה ממצאיו ומסקנותיו של כב' הש' כספי, יחייבו את הצדדים גם בתביעת העיזבון בתיק דנן, וזאת הן בשל זהות התלויים והיורשים בשתי התביעות, והן בשל השתק פלוגתא, שהינו בבחינת מעשה בית דין.

10. בהחלטתו הראשונה, מיום 7.2.06, קבע כב' השופט כספי את העקרונות לחישוב פיצוי תלויי המנוח, לפי שיטת הידות, ואביא להלן את קביעותיו כפי שנכתבו בהחלטה. על פי הנתונים שהובאו בפני השופט, לא היתה מחלוקת כי המנוח, בפטירתו, היה בעל דרגה 41 בדירוג מנ"ט, והיה צפוי להתקדם לדרגה 42 בדרוג זה בחודש יוני 2000. שכרו של התובע, ברוטו, לפי  מסמך מנור, היה אמור להיות, החל מחודש יוני 00', 15,620 ש"ח ברוטו, ואין מחלוקת בין הצדדים על כך. מכאן, כך בהחלטה, שהבסיס לחישוב הפסדי התובעים כתלויים משכרו של המנוח, הינו שיעור של 12,000 ש"ח ברוטו לחודש מעת פטירת המנוח ועד ליום 1.6.00, וסכום של 15,620 ש"ח ברוטו לחודש מאותו יום ואילך, כאשר מסכומים אלו יש לנכות מס הכנסה בשיעור 25%. כמו כן, יש לנכות מסכום הפיצוי את ידת המנוח בהשתכרותה של האלמנה.

11. לעניין זה נקבע כי התובעת עבדה לפני פטירת המנוח כספרית במשרה חלקית, שהכנסתה ממנה היתה בסך של 800 ש"ח לחודש בממוצע, וזאת עד לחודש ספטמבר 98'. לאחר מכן חדלה מעבודתה זו, אך מחודש יולי 01', עובדת היא כמזכירה, בשכר של 2,100 ש"ח לחודש. הכנסתה זו של אלמנת המנוח אינה מובאת בחשבון לעניין ניכוי ידת המנוח מהכנסתה, מאחר שאין להשתכרותה זו ולא כלום עם קשר נישואיה עם המנוח, ועם מעמדה כאלמנה. מאחר שכך, נקבע כי חישוב ניכוי ידת המנוח ייעשה לפי הכנסה משוערכת של 800 ש"ח לחודש.

12. עוד נקבע, כי החישוב על בסיס ההנחה כי גיל פרישת המנוח היה 67, וגיל פרישת האלמנה יהיה 64. חישוב הפסדי התלויים, היינו, ילדיהם של המנוח ואלמנתו, ייעשה עד הגיעם לגיל 18 שכן " קביעת פיצוי בגין הפסדי תמיכה לאחר גיל זה יוצאת מתוך חזקה עובדתית על שירות בצה'ל ועל המשך תמיכת ההורים בעת השירות, בעוד שבמקרה זה, הוברר שלא אחד מהתובעים ישרת בצבא בהיותם בני העדה החרדית".

13. לעניין פיצוי בגין הקמת מצבה, נקבע כי אין כל מקום לפיצוי " כאשר התובעת אינה יכולה לומר אם קבלה החזר מהמוסד לביטוח לאומי בגין הקמת המצבה..."

ההחלטה השניה

14. החלטה זו ניתנה על ידי כב' השופט כספי לאחר קבלת חוות דעתו של האקטואר אותו מינה. בחוות דעתו המתוקנת, קבע האקטואר את סכום הפיצוי המגיע לתובעים, בשיעור של 3,126,535 ש"ח, ממנו נוכו סכומי הקצבאות ותקבולי המבטחים בסך כולל של 2,869,854 ש"ח, והיתרה הועמדה על סך של 256,690 ש"ח, היא סכום הפיצוי הסופי המגיע לתובעים.

15. כאמור בהחלטה השניה, אחד ממרכיבי סכום הפיצוי הגולמי הוא סכום המהווה את סך כל הסכומים המתקבלים על פי שיטת הידות, והוא שיעור הפיצוי העיקרי, בסך כולל של 2,981,535 ש"ח. רכיב אחר בגדר סכום הפיצוי הגולמי הוא פיצוי בגין הפסדי פנסיה, בסך של 55,000 ש"ח, ואשר נקבע באופן גלובאלי. האקטואר כלל בגדר סכום הידות רכיב נזק בגין הפסדי פנסיה של המנוח, בסכום כולל של 316,222 ש"ח, ומשכך, חישב בפועל את הפסדי הפנסיה פעמיים.

16. השופט כספי מצא לתקן מהחלטתו הראשונה, לאחר שהגיע למסקנה, ולאור טענות הצדדים, כי שיעור הפסדי הפנסיה של המנוח הינו בגדר הסכום המחושב, וכי הסכום הגלובאלי אליו הגיע, הינו מוטעה, וקבע כי פסק הדין הסופי יביא בחשבון את הסכום המחושב, וסכום הפיצוי הועמד על 201,690 ש"ח.